🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
בסוף ברכתו לשבט יהודה אומר יעקב אבינו: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״ (בראשית מט, יב). חכמים דרשו מן המילים האלה משפט שקשה להישאר אדיש אליו.
״טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב״. חיוך אחד טוב יותר מכוס חלב. למה? ולמה דווקא חלב? ומה קשור כל זה לבורא עולם?
בגמרא במסכת כתובות (קיא ע״ב) מובאת דרשתו של רבי יוחנן: ״טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ׳ולבן שיניים מחלב׳. אל תקרא ׳לבן שיניים׳ אלא ׳לִבּוּן שיניים׳״. הפסוק מספר על שיניים לבנות מחלב, ורבי יוחנן קורא אותו אחרת: לבון, כלומר הלבנה.
על דרך הפשט, מי שמלבין שיניים לחברו הוא מי שמחייך אליו חיוך רחב כל כך שרואים את שיניו הלבנות. ויש מי שמסביר באופן נפלא שחיוך טוב גורם לשיניים של החבר להיות לבנות באמת. לפי שני הפירושים התוצאה אחת: החיוך שאתה נותן לאדם אחר שווה יותר ממשקה.
בדרך כלל משווים דבר טוב למים או ליין. כאן בחרו חכמים בחלב. מה רצו ללמד?
מסופר על אחד ממפקדי המחתרת בימי המאבק בבריטים, שבלילה חורפי וסוער יצא עם לוחמיו לפוצץ גשר בצפון הארץ. הם חזרו בחושך ובקור, רטובים עד העצם מהגשם העז, עייפים מהמשימה, רעבים וקפואים, בעוד הרעמים והברקים מוסיפים לתחושה הקשה.
בדרך פגש אותם אחד מחבריהם, תושב עכו, ובידו חלב חם. המפקד סיפר אחר כך: ״מימיי לא אכלתי ולא שתיתי דבר טעים, מרווה ומזין יותר מהחלב הזה באותו לילה סוער״.
זה מה שמיוחד בחלב. מים מרווים צמא, ואוכל משביע רעב. החלב עושה את שניהם יחד, מזין את הגוף ומרגיע את הנפש. הוא עונה על כל צרכי הגוף בבת אחת.
עכשיו נחשוב על ימינו. דמיינו שבמוצאי צום יהודי חוזר בעשר בלילה, עדיין לא טעם דבר. הוא רעב, צמא ועייף, ואתם מגישים לו קפה חם וגדול עם פרוסת עוגה. מה גדול מזה? אומרים חכמים: החיוך גדול מזה.
מה יש בחיוך שהוא שווה יותר מקפה ועוגה? התשובה דומה לתשובה על החלב. חיוך אינו רק ״משקה״. הוא נותן לנפש את כל מה שהיא צריכה, כמו אוכל ושתייה ביחד.
כל יהודי, מטבעו, מחפש חשיבות וכבוד. כך ברא אותו ה׳. הוא בן למלך מלכי המלכים, והוא משתוקק שמישהו יסתכל עליו, יחייך אליו, יחשיב אותו וייהנה מנוכחותו. כשאתה מחייך אליו חיוך שלא עלה לך דבר, הענקת לו את הצורך העמוק הזה. כאילו אמרת לו: אתה שווה. אני מעריך אותך. שווה לדבר איתך, להסתכל עליך, לעשות בשבילך. אתה אדם בצלם אלוקים, בן של מלך העולם, ולא סתם אחד מהרבים.
חיוך אינו עולה פרוטה לנותן, ושווה מיליונים למקבל. ואחרי שניתן הוא שווה מיליארדים לנותן, בזכות השכר העצום שמקבלים עליו, בעולם הזה ובעולם הבא.
רופא שיניים סיפר דבר מעניין. מטופל אחד מגיע אליו שנה אחר שנה לבדיקה, ואין לו שום סתימה, שום חור, שום בעיה. שיניים בריאות לחלוטין, במשך שנים. הרופא התפלא על כך שהיהודי הזה שומר על שיניים כל כך בריאות.
בסוף הגיע הרופא למסקנה, ומתוכה לפירוש חדש בפסוק: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״. מי שמלבין שיניים לחברו מועיל יותר מחלב. כידוע, החלב, בזכות הסידן שבו, עוזר לשיניים בריאות. אבל מי שמחייך לאחר מרפא את שיניו עוד יותר מהחלב.
ולמה? מפני שכאשר יהודי הופך את שיניו לכלי של מצווה, כשהשיניים שלו משמחות יהודי אחר, הן הופכות לחפץ של קדושה. ועל כך נאמר: ״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״ (קהלת ח, ה).
זו סגולה שאפשר לנסות: תנסו ותראו.
כשם שיש מעלה עצומה בחיוך שנותנים לחבר, כך גם בורא עולם אוהב שמחייכים אליו. איך יודעים? בתפילת נשמת אנו אומרים: ״אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ״.
יש כאן שאלה. אפשר להבין את הפה המלא שירה ואת הלשון המרננת ללא הפסקה, כי בהם יש תוספת של הודיה. אבל מה התועלת בעיניים מאירות כשמש וכירח? איזה שבח יש בכך לבורא?
אחד הרבנים בארצות הברית מבאר יסוד גדול. כשאדם מקבל טובה מחברו, התודה הראשונה והחשובה שאפשר להשיב היא לקבל את המתנה בפנים מאירות, להראות כמה אתה שמח בה. כשרואים שהמקבל נהנה ממה שהבאנו לו, זה גורם לנו אושר עצום.
כך גם מול בורא עולם. כשיהודי הולך בעולם בעיניים מאירות כשמש וכירח, בפנים שמחות ומאושרות מהמתנות שה׳ נתן לו, זה השבח הגדול ביותר שאפשר לתת לריבונו של עולם. ״ועינינו מאירות כשמש וכירח״ פירושו: לחייך לבורא עולם על המתנות הנפלאות שנתן לך.
ברכת יעקב ליהודה נפתחת במילים ״יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ״ (בראשית מט, ח). התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל מפרש: ״יהודה, אתה הודית... לך יודו אחיך, ויקראו יהודים על שמך״.
כל היהודים נקראים יהודים כי תפקידם להודות. ומי שמודה, זוכה בסוף להגיע להלבין שיניים לחברו ולחייך לבורא עולם. כי הודיה היא התבוננות, התפעלות והתרגשות מכל החסדים הנפלאים שה׳ נותן לנו.
יהי רצון שנזכה כולנו להלבין את השיניים שלנו: לחבר, וגם לחייך לבורא עולם, ולהיות ״עֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ״.